<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ו ח"ב</h1>
<h2>דף יד.</h2>
תן מנה לפלוני או הילך מנה לפלו' (בפקדון פלי) ואותו מנה היה מלוה או פקדון אצל משלח הרי הוא כזכי כלומר כמי שאמר ליה זכה לפלוני וחייב אותו המשלח באחריותו כלומר באחריות אונס הדרך עד שיגיע ליד מקבל ואינו יכול הנותן לחזור בו ליטלו מיד השליח אבל אם במתנה אמר הילך מתנה זו לפלוני לא כזכי ויכול לחזור בו כלומ' שיחזור ויטלנו מיד השליח. בפקדון שאמרנו שהרי הוא כזכי דוקא שהוחזק כפרן הנפקד אז זכות הוא למפקיד שיתן לו לשליח אבל לא הוחזק כפרן מאחר שיכול לומר מפקי' אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר לאו כזכי הוא ויכול לחזור בו פירו' ואם היה רגיל המפקיד להפקיד (אבל) [אצל] שליח אין יכול לחזור אפילו לא הוחזק כפרן מאחר שאינו יכול לומר אין רצוני. וכתב ר"ת כי תן לאו כזכי לגבי מתנה כמו הולך כי הולך ותן שוים הם בדינם ועוד כתב דלא אמרינן בשום מקום תן כזכי אלא היכא שמוסר לו הדבר מיד ליד. ועוד כתב כי תן לגבי עבד כזכי הוא כי הוא כמו מלוה וכו'. ואם אמר מפקיד לשליח תקבל פקדון שיש לי אצל פלוני או הולך ונתן כזכי אפילו לא הוחזק כפרן הנפקד גטין.
<h2>דף סו:</h2>
אמר לשנים כתבו שטר מתנה לפלוני יכתבו הם בעצמ' ולא יאמרו לאחרים לכתוב בגט וכן אפילו אמר לג' שהם כמו בית דין. אמרו לפלוני ולפלוני שיכתבו ויחתמו ויתנוהו לפלוני אפי' כתבו וחתמו ונתנו למקבל לא קנה כי מילי נינהו כלומר דברים ומילי לא ממסרי לשליח וכן נראה מדעת רב אלפסי והרמב"ם השוה גט ומתנה לענין אמרו כי בשניהם אינו מועיל כמו שכתבתי גטין.
<h2>דף עז:</h2>
נותן לו מתנה בחצר משתמרת קנה אפילו אינו עומד שם ובחצר שאינה משתמרת צריך לעמוד בעל (המצר) [החצר] בצדו ואינו צריך אמירה כלומר תזכה לי חצרי או שדי ואם אמר תזכה לי חצרי בכל מציאות שיבאו לתוכה היום דבריו קיימים אפילו בחצר שאינה משתמרת והוא דיצא לו שם מציאה בעיר וצריך שיכוון שיקנה לו חצרו או חצר מהלכת וחצר מהלכת לא קנה אלא בספינה שאינה חשובה מהלכת. ואם הוא צבי שבור או גוזלו' שלא ברחו אף על פי שרץ אחריהם מגיען קנה במתנה כיון שדעת אחרת מקנה לו דמגולגלין כמונחין דאמו לענין מתנה בחצרו ובפי' משתמרת לדעתו וכן כתב הר' יונה ורמ"ה גטין מציעא קמא.
